Vayedaber

מָה לִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא לָא פָּסְלָה וְהָא מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא הוּא

Traduction

what should I understand that Rabbi Shimon says with regard to such a case? Is the reason of Rabbi Shimon, who says that a meal offering from which a handful was removed for the sake of another meal offering is valid and effects acceptance, that intent that is recognizably false does not disqualify an offering? And if so, this meal offering from which a handful is removed for the sake of an animal offering is also a case of intent that is recognizably false, and therefore the meal offering should not be disqualified.

אוֹ דִילְמָא טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה וְזֶבַח לָא כְּתִיב אֲמַר לֵיהּ כְּלוּם הִגַּעְנוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן

Traduction

Or perhaps the reason of Rabbi Shimon is that it is written: ''And this is the law of the meal offering'' (Leviticus 6:7), which indicates that there is one law for all meal offerings. If so, then a meal offering from which a handful was removed for the sake of an animal offering should be disqualified, since it is not written: And this is the law of the meal offering and a slaughtered offering. Rav Asi said to Rav Hoshaya: Have we ascertained the depth of the opinion of Rabbi Shimon in this matter? In other words, Rabbi Shimon’s reasoning is not known.

כְּרַבָּה לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְאַבָּיֵי

Traduction

The Gemara explains why Rav Asi did not resolve this dilemma. Rav Asi did not resolve the dilemma of Rav Hoshaya in accordance with the resolution stated by Rabba, that there is a distinction between one who removes the handful of a meal offering for the sake of another meal offering and one who removes it for the sake of another owner, because of the difficulty posed by Abaye (2b), that the halakha of both these cases is derived from the same comparison in the Torah between meal offerings and animal offerings.

Rachi non traduit

קושיא דאביי. מה לי שינוי קודש כו' ושינויא דשני ליה לא מסתבר להו דכ''ש דמחשבה דמינכרא פסל רחמנא שלא יאמרו מותר לשנות:

כְּרָבָא לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ מִשּׁוּם קוּשְׁיָא וְזֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת

Traduction

Likewise, Rav Asi did not resolve the dilemma in accordance with the resolution stated by Rava, that the verse ''And this is the law of the meal offering'' teaches that a meal offering from which a handful was removed for the sake of another meal offering is valid, whereas a meal offering from which a handful was removed for the sake of an animal offering is disqualified. This is because of the difficulty arising from the verse: ''And this is the law of the sin offering'' (Leviticus 6:18), i.e., despite this verse, the halakha is that a sin offering that was slaughtered for the sake of another sin offering is not valid.

כְּרַב אָשֵׁי לָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא

Traduction

Finally, Rav Asi did not resolve the dilemma in accordance with the resolution stated by Rav Ashi, that there is a distinction between one who removes the handful of a meal offering prepared in one vessel for the sake of a different vessel, and one who removes it for the sake of a meal offering prepared in a different vessel, because of the difficulty posed by Rav Aḥa, son of Rava. This difficulty concerns a case where one removes the handful of a dry meal offering for the sake of one mixed with oil; Rabbi Shimon holds that such a meal offering is valid despite the fact that the person’s intent referred to the meal offering itself, not the vessel.

חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת בִּשְׁלָמָא מִנְחַת חוֹטֵא חַטָּאת קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא וְגוֹ' אֶלָּא מִנְחַת קְנָאוֹת מְנָלַן

Traduction

§ The mishna teaches that all meal offerings from which a handful was removed not for their sake but for the sake of another meal offering are fit for sacrifice, except for the meal offering of a sinner and the meal offering of jealousy. The Gemara asks: Granted, the meal offering of a sinner is disqualified when a handful is removed from it not for its own sake, as the Merciful One calls it a sin offering, in the verse: ''He shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense upon it, for it is a sin offering. And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful'' (Leviticus 5:11–12). This verse indicates that just as a sin offering is disqualified when sacrificed not for its own sake, so too, the meal offering of a sinner is disqualified when a handful is removed from it not for its own sake. But with regard to the meal offering of jealousy, from where do we derive that this is the halakha?

Rachi non traduit

חטאת קרייה רחמנא. לא ישים עליה לבונה כי חטאת היא (ויקרא ה':י''א) מה חטאת פסולה שלא לשמה אף היא פסולה שלא לשמה:

Tossefoth non traduit

חטאת קרייה רחמנא. לפי טעם זה לא היה צריך ללמוד בפ''ק דזבחים (דף ח:) דשמיעת הקול במה הצד ובמסקנא דשמעתין לא קאי אלא יליף לה מדכתיב הוא:

דְּתָנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן מִנְחַת קְנָאוֹת מוֹתָרָהּ נְדָבָה

Traduction

The Gemara answers that this halakha may be derived from a baraita, as a tanna taught a baraita before Rav Naḥman: With regard to money that was designated for a meal offering of jealousy, its surplus, i.e., the money remaining after the purchase of the meal offering, is used to purchase communal gift offerings.

Rachi non traduit

מותרה נדבה. הפריש מעות למנחת סוטה והוו המעות יותר מן השעורים יפלו לנדבה דהיינו לשלש עשרה שופרות שהיו במקדש והיו נותנין בהן אותן מעות וכשהיה מזבח בטל היו קונין מהן כבשים לעולות הבשר לשם והעורות לכהנים וקרי להו נדבת ציבור:

אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ מַזְכֶּרֶת עָוֹן כְּתִיב בָּהּ וּבְחַטָּאת כְּתִיב וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה מָה חַטָּאת מוֹתָרָהּ נְדָבָה אַף מִנְחַת קְנָאוֹת מוֹתָרָהּ נְדָבָה וְכַחַטָּאת מָה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַף מִנְחַת קְנָאוֹת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ

Traduction

Rav Naḥman said to him: You are saying well, as it is written with regard to a meal offering of jealousy: ''Bringing iniquity to remembrance'' (Numbers 5:15), and it is written with regard to a sin offering: ''And He has given it you to bear the iniquity of the congregation'' (Leviticus 10:17). A verbal analogy is drawn between the two uses of the term ''iniquity'' in these verses. This teaches that just as in the case of a sin offering, its surplus is used to purchase communal gift offerings, so too, with regard to a meal offering of jealousy, its surplus is used to purchase communal gift offerings. And a meal offering of jealousy is also like a sin offering in another aspect: Just as a sin offering is disqualified when sacrificed not for its own sake, so too, a meal offering of jealousy is disqualified when a handful is removed from it not for its own sake.

Rachi non traduit

עון כתיב בה. מזכרת עון ובחטאת נמי כתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה:

מה חטאת מותרה נדבה. כדאמר בשילהי ולד חטאת במסכת תמורה (דף כג:) זו מדרש דרש יהוידע הכהן כסף אשם וכסף חטאות לכהנים יהיו דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם הבשר לשם ועורות לכהנים:

אֶלָּא מֵעַתָּה אָשָׁם יְהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ דְּגָמַר עָוֹן עָוֹן מֵחַטָּאת

Traduction

The Gemara asks: If that is so, that the halakha of a meal offering of jealousy is derived from a verbal analogy to a sin offering based on the word ''iniquity,'' then a guilt offering should also be disqualified if it was sacrificed not for its own sake, as a similar verbal analogy may be derived from the verse that states: ''The iniquity [avon] of the congregation'' (Leviticus 10:17), with regard to a sin offering, and the verse that states: ''And shall bear his iniquity'' (Leviticus 5:17), in connection with a guilt offering.

Rachi non traduit

באשם כתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו:

דָּנִין עָוֹן מֵעָוֹן וְאֵין דָּנִין עֲוֹנוֹ מֵעָוֹן

Traduction

The Gemara responds: One derives a verbal analogy based on the word ''iniquity'' from a verse that likewise uses the term ''iniquity,'' but one does not derive a verbal analogy based on the term ''his iniquity [avono]'' from a verse that uses the term ''iniquity.''

מַאי נָפְקָא מִינַּהּ וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְשָׁב הַכֹּהֵן וּבָא הַכֹּהֵן זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה

Traduction

The Gemara asks: What difference is there? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach the following verbal analogy with regard to leprosy of houses? The verse states: ''And the priest shall return [veshav] on the seventh day'' (Leviticus 14:39), and another verse concerning the priest’s visit seven days later states: ''And the priest shall come [uva] and look'' (Leviticus 14:44). This returning and this coming have the same meaning, and one can therefore derive by verbal analogy that the halakha that applies if the leprosy had spread at the conclusion of the first week applies if it had spread again by the end of the following week. All the more so should a less pronounced difference of one letter between avon and avono not prevent the teaching of a verbal analogy.

Rachi non traduit

זו היא שיבה זו היא ביאה. מפרש בתורת כהנים מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אלמא גמרינן ג''ש כה''ג ואע''ג דלא דמו התיבות הואיל ושניהם לשון ביאת הבית הן ויש לשונות אחרים אבל זה עיקר:

Tossefoth non traduit

מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל. בכיסוי הדם (חולין ד' פה.) ופרק המפלת (נדה דף כב:) משני מדדמי ליה ילפינן לפי שהג''ש מכחישות זו את זו אבל כאן ובהוריו' בס''פ הורה כהן (ד' ח:) דאפש' לדרוש דרשי' להו לתרוייהו וההיא דבפ' התכלת (לקמן מנחות ד' מה:
ושם) קשיא גבי כבשים מעכבין את הלחם לא וגמר בן ננס יהיו מיהיו ולא גמר יהיו מתהיינה והתם מצינן למילף תרוייהו דלחם וכבשים מעכבין זה את זה וכן בפ''ב דיבמות (דף יז:) לא מכחשי אהדדי דמצי למילף דמן האב ולא מן האם או מן האם ולא מן האב מיקרי אחווה:

וְעוֹד לִיגְמַר עֲוֹנוֹ עֲוֹנוֹ מֵעָוֹן דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל דִּכְתִיב אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ

Traduction

And furthermore, let one derive a verbal analogy through the term ''his iniquity'' stated with regard to a guilt offering, and the term ''his iniquity'' from the verse concerning the sin offering brought for the iniquity for hearing the voice, i.e., the sin offering of one who takes a false oath that he does not have any information relevant to a matter when another requests that he testify about it, as it is written: ''If he does not utter it, then he shall bear his iniquity'' (Leviticus 5:1).

Rachi non traduit

מעונו דשמיעת קול. דשמיעת קול חטאת היא:

Tossefoth non traduit

ליגמר עונו מעונו דשמיעת הקול. אע''ג דשמיעת הקול גופא ילפינן במה הצד בפ''ק דזבחים (ד' ח:) ובעיא היא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נא.) אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בג''ש ולא איפשיטא מכל מקום פריך שפיר דלגמר עונו מעונו דשמיעת הקול או נפשט מהכא דבר הלמד בבנין אב אין חוזר ומלמד בג''ש תימה דבהוריות פרק הורה כהן (דף ח:) יליף דלא מייתי אשם תלוי אלא על ספק חטאת קבועה בג''ש דנאמר אשם באשם תלוי ונאמר ואשמו בצבור ואדרבה נילף עונו מעונו דשמיעת הקול דעולה ויורד דהא דבעי למימר דמותרה נדבה הוא דגמירי לא קאי ובפ''ק דשבועות (דף י.) אשכחנא דיליף שעיר דראש חדש מעון עונו:

אֶלָּא כִּי גָמְרִי גְּזֵירָה שָׁוָה לְמוֹתַר נְדָבָה הוּא דְּגָמְרִי

Traduction

Rather, it must be that when the verbal analogy was derived, it was derived only with regard to the halakha that the surplus from the money designated for a meal offering of jealousy is used to purchase communal gift offerings, and not with regard to the halakha that a meal offering of jealousy from which a handful was removed not for its own sake is disqualified.

וְכִי תֵימָא אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה גַּלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי חַטָּאת וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה אֲבָל כָּל קָדָשִׁים בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים

Traduction

And if you would say that there is a principle that there is no partial verbal analogy, that principle does not apply in this instance. As the Merciful One revealed with regard to a sin offering that the halakha of other offerings may not be derived from this case, as the verse states: ''And slaughter it for a sin offering'' (Leviticus 4:33). This verse indicates that it, i.e., a sin offering, when slaughtered for its own sake is valid, and when slaughtered not for its own sake is disqualified. But all other sacrificial animals, whether sacrificed for their sake or not for their sake, are valid.

אֶלָּא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת דִּפְסוּלִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: But if the Merciful One revealed that one cannot derive the halakha of other offerings that were sacrificed not for their sake from a sin offering, then from where do we derive the halakha that the meal offering of a sinner and the meal offering of jealousy are disqualified when a handful is removed from them not for their sake?

Rachi non traduit

מנלן. הואיל ולא גמר מחטאת:

חַטָּאת טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דִּכְתִיב בַּהּ הִיא הָכִי נָמֵי הָא כְּתִיב בְּהוּ הִיא

Traduction

The Gemara explains: With regard to a sin offering, what is the reason that it is disqualified when sacrificed not for its own sake? It is because it is written with regard to this offering: ''It,'' in a verse discussing the sin offering of the Nasi: ''It is a sin offering'' (Leviticus 4:24). This indicates that a sin offering is valid only when it is sacrificed for its own sake. So too, it is written with regard to them, i.e., the meal offering of a sinner and the meal offering of jealousy: ''It.'' In the case of the meal offering of a sinner the verse states: ''It is a sin offering'' (Leviticus 5:11), and with regard to the meal offering of jealousy it is written: ''It is a meal offering of jealousy'' (Numbers 5:15).

Rachi non traduit

דכתיב בה. בחטאת נשיא חטאת היא ולא שבא שלא לשמו:

Tossefoth non traduit

חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא. בכמה דוכתי משמע דילפינן עיכובא בחטאת דכתיב בה היא כאן ובפרק קמא דזבחים (דף י:) בשני מקומות רבי אליעזר אומר אף האשם אמר לו רבי יהושע חטאת נאמר בה היא בשחיטה כו' עד התם חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ותימה דהתם בההיא פירקא (שם ז:) אמר חוץ מן הפסח והחטאת יליף מקראי אחריני ותירץ ה''ר חיים דחד לחטאת ששחטה לשם עולה וחד לחטאת ששחטה לשם חטאת נזיר ומצורע וקשיא לפירושו א''כ מאי פריך לעיל דלשם חטאת נזיר ומצורע תהא כשירה ותרצה משום דכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות ויש דוחקים דהכא דריש הוא לעכב היינו הוא דכתיב בשעיר נשיא משום דקאמר בפ''ק דזבחים (דף ה.) אינן כשירין למה הן באין ואמרינן מצינו בבאין לאחר מיתה שהם כשרין ואינם מרצין דאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשיה עולתה ואשם נמי קרב למותרו והשתא אי לאו דכתיב הוא בשעיר נשיא הוה אמינא חטאת נקבה דהיא גופה לא קרבה מותרה אלא לדמים כגון מפריש שתי חטאות לאחריות הוא דפסל רחמנא שלא לשמה אבל שעיר נשיא דהוי זכר והוא גופיה קרב עולה למותרו ליתכשר שלא לשמו כתב רחמנא הוא וכי תימא לילפו שאר חטאות מיניה בקל וחומר שמא לא ילפינן יחיד מנשיא ועוד י''ל דהוא דחטאת אתא לגלויי אהוא דאשם דלא מעכב כהוא דפסח בפ''ק דזבחים (גם זה שם) ושמא אי לא כתב אלא בפסח לא הוה דרשינן הכי א''נ האי [הוא] דחטאת אתא לגלויי אההוא דמנחת חוטא ומנחת קנאות דמעכב כדדריש הכא:

אָשָׁם נָמֵי הָא כְּתִיב בֵּיהּ הוּא הָהוּא הוּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין הוּא דִּכְתִיב

Traduction

The Gemara challenges: But if so, concerning a guilt offering as well, it is written about this offering: ''It,'' as the verse states: ''It is a guilt offering'' (Leviticus 7:5). Accordingly, a guilt offering should likewise be disqualified if it is slaughtered not for its own sake. The Gemara responds: That term ''it'' is written with regard to the stage after the burning of the sacrificial portions [eimurin] of a guilt offering, which are intended for burning upon the altar.

Tossefoth non traduit

לאחר הקטרת אימורים. והא דכתיב קודש קדשים הוא דריש בת''כ הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולמעט תודה ואיל נזיר דאינו נשחט בצפון ופרק קמא דזבחים (גם זה שם) פירש בקונטרס דלא ילפינן מיניה משום דלא משמע להו לשמו אלא כשכתב הוא עם שם הקרבה כגון חטאת הוא אשם הוא ואע''ג דכתב אשם הוא אשם אשם [לה'] דריש בת''כ למעוטי אשם נזיר ואשם מצורע מכסף שקלים והא דדריש בספרי בפרשת זאת תהיה גבי אשם מצורע כי כחטאת כאשם הוא פרט לששחטה שלא לשמה נראה דאסמכתא בעלמא הוא:

כִּדְתַנְיָא אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין הוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרָיו כָּשֵׁר

Traduction

As it is taught in a baraita: One derives from the word ''it'' that if the offering was slaughtered not for its own sake it is disqualified only in the case of a sin offering. But concerning a guilt offering, it is stated about this offering: ''It is a guilt offering,'' only with regard to the stage after the burning of the sacrificial portions. The baraita adds: One cannot derive that if these portions were burned not for the sake of a guilt offering then the offering is disqualified, since the guilt offering itself is valid if its sacrificial portions were not burned upon the altar at all.

Rachi non traduit

אשם נאמר בו הוא לאחר הקטרת אימורין. בפרשת צו את אהרן והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא והילכך אשם לא איפסיל בשלא לשמו דהא בהקטרה כתיב והקטרה לאו עיקר הוא וליכא למיפק הוא אשם ולא שנקטרו אימוריו שלא לשמו דהא הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר כדאמרינן בפ' תמיד נשחט במסכת פסחים (דף נט:) דנטמאו אימוריו או שאבדו לא מעכב כפרה ונאכל הבשר אבל פסח וחטאת כתיב הוא בשחיטה זבח פסח הוא בזבח נשיא כתיב ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא:

וְאֶלָּא הוּא לְמָה לִי לְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה וּשְׁחָטוֹ סְתָם כָּשֵׁר לְשׁוּם עוֹלָה

Traduction

The Gemara asks: But if so, why do I need the word ''it'' stated with regard to a guilt offering? The Gemara answers: It is necessary for that which Rav Huna says that Rav says: With regard to a guilt offering whose owner died or whose transgression was otherwise atoned for, and that was therefore consigned by the court to grazing until it develops a blemish so that it can be sold and the proceeds used to purchase a burnt offering, if, before it developed a blemish, someone slaughtered it without specification of its purpose, it is fit if it was sacrificed as a burnt offering.

Rachi non traduit

ואלא הוא. דאשם למה לי:

שניתק לרעייה. שנתכפרו בעליו באחר ובחטאת אזלא למיתה וקיימא לן כל שבחטאת מתה באשם רועה ולכשיסתאב ימכר ויפלו דמיו לנדבה ואם כבר ניתק לרעייה שמסרוהו לרועה ושחטו סתם כשר לעולה דהא סתמו לעולה ואין שם אשם עליו דשופרות נדבה [לעולה] כדפי' לעיל:

Tossefoth non traduit

אלא הוא למה לי לכדרב הונא. משמע דהוא דכתב לאחר הקטרת אימורין קא דריש והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא (ויקרא ז':
ה') ולא כספרים דגרסי בפרק ואלו קדשים (תמורה ד' יז:) במילתיה דרבי עקיבא אשם הוא אשם אשם [לה'] הוא (הוא) קרב ואין תמורתו קריבה דלבסוף מוקי ליה לכדרב הונא ועוד דבת''כ דריש ליה למעוטי אשם נזיר ומצורע מכסף שקלים:

אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לעולה. הא תימה אמאי כשר לעולה הא אמרינן בתמורה בפרק אלו קדשים (גם זה שם דף יח.) דגמירי דכל שבחטאת מתה באשם רועה וכי תימא ה''מ לכתחילה אבל בדיעבד כשר אכתי הא דתניא בפסחים בסוף אלו דברים (פסחים דף עג.) ובפרק קמא דשבועות (דף יב.) אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל הוא גופיה לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה הל''ל משום דגמירי דבאשם רועה ומתוך פי' הקונטרס משמע דלא גמירי אלא ניתק לרעייה בעלמא ומשמסרו לרועה כשר לעולה משם ואילך אפילו הוא בעצמו דשוב אין שם אשם עליו ותימה גדול הוא לומר כך ועוד דהוה ליה למימר גזירה לאחר ניתוק אטו קודם ניתוק ועוד דמשמע בהדיא התם בפסחים דניתוק לרעייה דרבנן מדדייק אמילתיה דרב הונא דהכא דאמר שחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי ומשני גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ורבינו שמואל לא גריס התם כי לא ניתק נמי אלא הכי גריס א''ה לכתחילה נמי פירוש יכול לשוחטו סתם כיון דלא בעי עקירה ואמאי נקט ושחטו סתם דמשמע דיעבד דבשלמא אי הוה אמר ושחטו לשם עולה דבעי עקירה הוה ניחא דנקט דיעבד אפילו לאחר ניתוק גזירה שמא ישכח לעוקרו ומשני דכי לא בעי עקירה נמי אסור לכתחילה כמו לפני כפרה ודוחק הוא שמגיה הספרים ועוד דהוה ליה לשנויי גזירה אטו לפני ניתוק ור''ת לא גריס כאן ובפ''ק דזבחים (דף ה.) ובנזיר (דף כה:) ניתק אין לא ניתק לא ובתמורה אינו ברוב ספרים בפ' ואלו קדשים (דף יח.) ובפ''ב דזבחים (דף כח.) אינו בשום ספר דקרא דהוא בהוייתו יהא לא לפסול בלא ניתוק קאתי דרעיי' דרבנן היא והכי גמירי הלכתא דכל שבחטאת מתה באשם קרב עולה ומשום דתקון רבנן רעייה גזירה אטו לפני כפרה נקט הש''ס באשם רועה וקרא אתא למימר דכשר לעולה בלא עקירה דבהוייתו מה שבסופו להיות לאחר עקירה יהיה בלא עקירה דהיינו עולה כדגמירי ואין לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכי האי גוונא אשכחנא בפ' הלוקח עובר פרתו (בכורות ד' טז.) דאיצטריך קרא ואיצטריך הילכתא והשתא ניחא הא דפריך בפסחים (דף עג.) אי הכי כי לא ניתק נמי ועוד יש לפרש דגרסינן הכא שפיר ניתק אין לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא קודם כפרה והיכא דאבד והפריש אחר ונמצא הראשון והרי שניהם עומדים דפליגי בפרק שני שעירי (יומא דף סד.) דרב אמר מצוה בראשון ור' יוחנן אמר מצוה בשני לא אמר שיהא חבירו קרב מיד עולה דבהויי' אשם יהא קודם כפרה הילכך ניתק אין לא ניתק לא משום דגזרינן אטו לפני כפרה ובפסחים (דף עג.) דפריך כי לא ניתק נמי היינו לאחר כפרה אלא שלא ניתק דבשלמא אי בעי עקירה הוה ניחא דבעי ניתוק כדי שיהא נזכר לעוקרו לשם עולה וא''ת ומותר הפסח דקרב שלמים (לימא) דבעי עקירה וליבעי ניתוק כדי שיהא נזכר לעוקרו ועוד אמאי לא גזרינן ביה אטו לפני כפרה כמו באשם וי''ל דשאני פסח שאין זמנו רק ערב הפסח מחצות ולא שייך למיגזר ביה כלל בשאר ימות השנה וא''ת בשלמא אשם שמתו בעליו איכא למיגזר אטו קודם מיתה ונתכפרו בעליו אטו קודם כפרה דהוא גופיה לא ליקרב עולה אלא תמורת אשם וולד תמורת אשם דתנן בפרק ואלו קדשים (דף כ:) ירעו ובעי למימר בגמרא קודם כפרה דגזרינן שמא הוא עצמו יקרב ואיתותב התם מאי גזירה איכא והלא אף קודם כפרה דיש ליקרב עולה וא''כ הוא עצמו יקרב עולה וי''ל דגזרינן אטו אשם גופו לפני כפרה וקצת קשה לפי' ר''ת מנזיר (דף כה:) דר' ישמעאל דריש ולד חטאת ותמורת אשם אי מקריב ליה קאי עליה בעשה מדכתיב רק ר''ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קריבה ואין תמורתו קריבה ופריך למה לי קרא והא הילכתא גמרינן ליה כל שבחטאת מתה באשם רועה ומשני אין ה''נ וכי אתא קרא לכדרב הונא כו' משמע דהוא אתא למעוטי מהקרבה ולאו לאכשוריה להקרבה:

נִיתַּק אִין לֹא נִיתַּק לָא אָמַר קְרָא הוּא בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא

Traduction

The Gemara infers: If it was consigned to grazing, yes, it is fit if it was sacrificed as a burnt offering if slaughtered. By inference, if it was not consigned to grazing, it is not fit. What is the reason for this? The verse states: ''It is a guilt offering,'' indicating that it shall remain as it is, i.e., as a guilt offering, unless it is consigned by the court to another purpose.

Rachi non traduit

לא ניתק. דלא מסרוהו לרועה ושחטו (לשם) סתם לא מתכשר לעולה דעדיין שם אשם עליו ובעי עקירה דלישחטיה בהדיא לשם עולה דכל כמה דלא עקר מיניה שם אשם לא מתכשר:

דאמר קרא הוא בהוייתו יהא. פסול הוא:

אָמַר רַב מִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה הוֹאִיל וּבָאת לְהַתִּיר וְלֹא הִתִּירָה וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בַּאֲשַׁם נָזִיר

Traduction

§ The mishna teaches that all the meal offerings from which a handful was removed not for their sake are fit for sacrifice but they do not fulfill the owner’s obligation. Concerning this, Rav says: With regard to the omer meal offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:9–14), if the priest removed a handful from it not for its own sake it is disqualified. It is disqualified since an omer meal offering came for a specific purpose, namely, to permit the consumption of the new crop, and this meal offering did not permit the consumption of the new crop because its rites were performed not for its own sake. And so you say with regard to the guilt offering of a nazirite who became ritually impure, whose proper sacrifice enables the nazirite to restart his naziriteship afresh in purity,

Rachi non traduit

פסולה. מהקטיר ושיריה אין נאכלין:

להתיר. חדש:

אשם נזיר. נזיר טמא מביא אשם להכשיר למנין נזירות טהרה כדכתיב והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יפלו וגו' (במדבר ו':י''ב):